<h1>ספר הנייר הלכ' כלאים</h1>
<h2>דף צא.</h2>
כלאי בהמה אסורים זה עם זה, ואפילו טמא עם טמאה, ובין חיה לחייה, ובין בהמתו לבהמה אחרים, ובין בהמת גוי ובהמת ישראל, ובין בהמה וחיה, ובין עוף ועוף שאינו מינו. מן התורה אסור להרביע במכחול בשפופרת אבל להעלותם זה על זה אינו אסור אלא מדרבנן, ולחרוש ולהנהג ולמשוך אסור. הנולדי' מן הסוסי' דזוטרן אוזנייהו ורבה גנובתייהו אעפ"י שאביהן חמור מותרין עם הסוסים. ודרבן אוזנייהו וזוטרן גנובתייהו אעפ"י שאביהם סוס מותרים עם החמורים, אבל אסור לשים פרד בין סוס דזוטר אוזניה עם פרד בן חמור דרבן אוזניה. מין במינו מותר להכניס כמכחול בשפופרת דלאומנותי' קמיכוין. סוסיא עם חמרא אסור ליחודי, אמנם שני מינים אחרים מותר להכניס לסחר, ואם ראה אותן שרבען אין זקוק להפרישן. הכלב והזאב אעפ"י שדומין זה לזה אסור להרביען וכן בכיוצא בהן. שור ישוב ושור הבר מין אחד הם, אווז ישוב ואווז מדבר כלאים זה בזה שזה ביציו בפנים וזה מבחוץ. ולחרוש בשור וחמור או בשני מינין אסור ואפילו לחברם יחד בעול, ואפילו להנהיג כליו עליהם או להנהיגם בקול. ושתי פרדות בקרון אחד מותר, אמר שמואל מה בהמתך בחוצה לארץ אסור, אף אילן אסור להרכיב, ומה בהמתך היוצא ממנה מותר מדמעט רחמנא כלאים לגבוה הא להדיוט שרי אף כלאי אילנות היוצא מהן מותר.
